מעצבת גדולה ואשה נדירה.
(טוב, למי כן?).
כבר כמה זמן שהסטודיו נהיה לי צפוף מאד.
יחד עם הבדים, דגמים בבניה, משלוחים, אחסון, יש גם את הלקוחות שמגיעים
והכל יחד היה במיקס שכבר לא הסתדר לי.
הלקוחות דווקא אהבו את זה מסתבר, ומה שאצלי נתפס כבאלגן מבחינתם היה רגע חי בייצור.
ובכל מקרה, אבשלום עשה מעשה ובנה חדר נוסף.
הענקנו לו את השם חדר יצירה.
מואר, עם נוף להרים ותקרה גבוהה. חלום.
חיפשנו ציוד מקצועי, וככה התגלגלנו אל המפעל של דורין פרנקפורט,
שבדיוק עכשיו עובר לסטודיו בוטיק לאחר שנים של פעילות גדולה ורחבה.
בחרתי לי שולחן גזירה גדול, שכל הדגמים שבבניה יחיו עליו בשלום.
ואז נכנסה דורין, אצילית,יפה, לבושה שחור עם האודם האדום כסימן ההכר שלה.
וסיפרה שזה השולחן האישי שלה שמלווה אותה מתחילת דרכה המקצועית.
בימים אלה אחרי ארבעים שנות עשיה דורין בחרה ליצור ולעצב קולקציות קפסולה קטנות וייחודיות,
וחנויותיה נסגרות למעט חנות הדגל בדיזינגוף ובאתר.
דורין חרטה על דגלה את הייצור הישראלי ולמרות הקשיים שכל מעצב כאן בארץ מכיר היא הלכה עם זה לאורך כל הדרך, מה שחיזק אותי להמשיך בדרכי למרות הכל..
ועכשיו בסיום תקופה היא לוקחת איתה את הרצון להגשים חלומות, גם בשלב כזה, בכזו נעימות ואצילות.
בענווה גדולה היא ברכה אותי בהצלחה ובברכה.
האמת שהתרגשתי
אז מוזמנים ממש בקרוב, לאווירה חדשה, קצת יותר מסודרת אני מבטיחה,
ועם אנרגיות של מעצבי על שהגיעו אלינו עד להרים של בת עין.
שיבוא עלינו חורף טוב,
